בן פייגה ודוד, נולד באלול תרל"ד (ספטמבר 1874) בגרודנה בפולין. כבן למשפחה דתית למד ב"חדר" ובישיבות בגרודנה וסלונים. בגיל שמונה עשרה החל לעסוק במסחר והיה פעל בתנועת "חיבת-ציון" ואחר בתנועה הציונית. בשנת 1900 עלה אייזיק יהושע עם משפחתו לארץ-ישראל התיישב בירושלים ואייזיק ניהל את עסקי אחיו. בראשית מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים. ב-1920 חזר לארץ ויסד בתל-אביב בית חרושת לסיגריות "אריאל" - בית החרושת היהודי הראשון שנוסד לאחר הכיבוש הבריטי. בי"ט באב תרפ"ט (25.8.1929) עם פרוץ המאורעות התנדב אייזיק להציל שני פועלים יהודים שנשארו בבית החרושת לספירט בשכונת אבו-כביר, והיו שרויים בסכנת מוות. הוא נסע לשם במכונית, בחברת מתנדבים אחרים, בדרך נורתה עליהם אש חזקה. ארבעה איש, ביניהם אייזיק יהושע, נהרגו ובנו בן-ציון נפצע קשה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הישן בתל-אביב. הניח אשה ושבעה ילדים.

הונצח בספר "יזכור לקדושי תרפ"ט" וב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו".